פוסטים

כשהיה חייל בן 20, ושירת בלבנון, הוטלה על רוני טובול משימה שרק המציאות הסהרורית הישראלית עשויה הייתה לייצר: המג"ד הודיע לו שלמחרת צפוי להגיע אוטובוס

כולנו מצפים משוטרים להקריב את חייהם למען בטחון הציבור. עם זאת, כמעט אף פעם איננו עוצרים כדי לשאול את השאלה המתבקשת: מדוע, בעצם? זאת, עוד

עבור מי שגדלו בישראל בשנות השמונים, הייתה אופרת הרוק "מאמי" אירוע מוזיקלי מכונן. את השורות "עיירה בדרום// יום שלישי בערב// פעמיים כי טוב// במתנ"ס מתחתנים"

היא קטנת קומה, מאופקת, קולה חרישי. קל להחמיץ אותה בכיתה הגדולה והרועשת הזו, שרק הופכת להיות רועשת אף יותר לקראת סוף הקורס. אס"ק, אותו ביטוי

חרף יופייה, הכנרת היא טורפת אכזרית של קורבנות אדם, ומאות רבות טבעו במימיה לאורך ההיסטוריה המתועדת שלה. הסיבות להפיכתו של מקום יפהפה זה למלכודת מוות

המפגש בין מגדל השן הצחור לבין החומה המשטרתית הכחולה מייצר תדיר אתגרים למכביר בשיח החרשים הנוצר בין השתיים: בין האקדמיה, הסבורה שאין תחליף למחקר האמפירי

אל העולם האוטיסטי נקלע שחר בר יהודה לגמרי במקרה. הוא היה בן 22, סטודנט לחינוך לתואר ראשון, אי שם באמצע שנות התשעים, וחיפש עבודה. את

הדר אבירם היא שילוב נדיר ומעורר השראה של אקדמיה ופרקטיקה, שתי זהויות שמתרוצצות בתוכה אחוזות זו בזו, ומוציאות זו מזו את המיטב. בצבא הייתה עתודאית

תחביבים הם עניין אינדיבידואלי. יש מי שאוספת בולים, אחר אוסף פרפרים, אני באופן אישי מחבבת אנשי בטחון במדים ומוסדות טוטליטריים המזוהים עימם. אין כמו ביקור

בראיון שערכתי עם שוטר, הוא סיפר לי על הדרך בה שוטרים שואלים זה לשלומו של זה, שמתמצה בחבטה עזה על הכתף, שאלה "מה העניינים", ואז

מקומות קדושים הם נייר לקמוס מרתק, המשקפים מתח מובנה בין מסורת לקדמה, בין אמונה לרציונליות, ובין מצוות דתיות לבין חקיקה אזרחית. תחזיות בראשית המאה ה-20

בסצנה שולית יחסית בסרט "תלמה ולואיז", מופיע רוכב אופניים אפרו-אמריקאי מדווש במדבר להנאתו. ראשו עטור צמות, חבוש אזניות והוא מעשן ג'וינט. לפתע הוא רואה ניידת

הכל כבר עשינו עם משטרת ישראל: תכננו את הקמתה כחלק מתקומת העם בארצו עוד בשנת 1947, איתרנו מועמדים מתאימים לפיקוד עליה, בנינו נהלים ויצקנו תכנים.