ב־7 באוקטובר אזרחים רבים בעוטף עזה ניצבו חשופים מול האימה. בחלק מהמקומות היו אלו שוטרים שהתייצבו בקו האש, ראשונים להגיב, להגן, וליפול. המסירות של השוטרים לא תמיד נתפסת בעיני הציבור. אמון הציבור הוא דבר חמקמק, ואמון הציבור במשטרה בישראל נמוך משלל סיבות.
המחיר הנפשי העצום שמשלמים שוטרים מצריך מענה יעיל ונרחב של המשטרה, במטרה, בראש ובראשונה, לסייע להם ולבני משפחתם להתמודד עם הקשיים, אך גם לסייע למשטרה להמנע מאובדן כוח אדם מנוסה
ביקורת ספרים על האוטוביוגרפיה של רוני אלשיך על תקופת כהונתו כמפכ"ל המשטרה, הכוללת ידע רב וחשוב על הארגון, כמו גם על שיקוליו המקצועיים והאישיים בנוגע לשיטות עבודתו.
סקירת ממצאים ראשוניים ממחקר העוסקת בהפעלת כוח שלא כדין בידי שוטרים בישראל
"נדמה כי 'הארץ' לקה בפחד אימתני מפני המשטרה. במקרים מסוימים — ואולי רבים מדי — מספקת משטרת ישראל סיבות מוצדקות לדאגה. במקרים אחרים, דווקא התקשורת הישראלית היא זו שצריכה לעורר דאגה. נדמה שכלב השמירה של הדמוקרטיה עסוק בתלישת נתחים מבשר המפכ"ל, יותר מאשר בניסיון של ממש להבין את עמדותיו. ומצערת במיוחד עמדתו של עיתון זה, שסבור כי ניתן וצריך להידבר עם חיזבאללה, חמאס ובצלאל סמוטריץ', אך אינו מוכן להעניק חסד דומה למשטרת ישראל".
פרשת הניצבים הטילה צל כבד על התנהלות המשטרה, וחיזקה את תפיסתה כארגון שוביניסטי רווי סטראוטיפים מגדריים המפלה נשים. אך המאמר ממחיש כיצד בצילה של תדמית זו, צמחו במשטרה תהליכי שינוי חשובים לאורך השנים, וביחס לתהליכים מסוימים כגון פריצת תקרות זכוכית בסולם הדרגות או גיוס נשים לתפקידים קרביים, אף הקדימה המשטרה את צה"ל.
הדעות המופיעות כאן מייצגות את דעת הכותבות בלבד ואינן מייצגות את עמדת המוסדות בהם הן עובדות
© כל הזכויות שמורות לד"ר נעמי לבנקרון ולד"ר יעל ליטמנוביץ
עיצוב ובנייה: סטודיו גילי רותם