השביל הזה מתחיל כאן: נחמן פרקש בנפתולי מערכת אכיפת החוק
השביל הזה מתחיל כאן: נחמן פרקש בנפתולי מערכת הכליאה הישראלית נעמי לבנקרון מדוע נחמן פרקש דווקא? מבין שלל חלומותיה המנופצים של האוטופיה הציונית, רק אחד מהם התגשם הרבה מעבר למצופה: התשוקה לגנב העברי הראשון. מאז הקמתה, התברכה ישראל במגוון עבריינים, והתקשורת, מצידה, ליבתה את הפחד מפניהם. 'ידיעות אחרונות' הזהיר את קוראיו כבר במאי 1950: "בין […]
עיניים שלי
עיניים שלי נעמי לבנקרון בסרט "עיניים שלי" מתבונן ירון שני בדמות השוטר הישראלי בעין נדירה בזירה המקומית: חומלת, עדינה ומכילה. זאת, בניגוד לתפיסה הישראלית המקובלת, המשרטטת את דמותם של שוטרים כאלימים ("אינדל"), מושחתים ("מנאייכ") וטיפשים ("השוטר הטוב", "השוטר אזולאי"). הסרט מתמקד בדמותו של רשי, קצין משטרה המנהל חיים מקצועיים ואישיים מורכבים. אשתו עוברת טיפולי פוריות, […]
"בענישת עבריינים נדרשת יד חכמה ולא יד קשה": ראיון עם פרופ' חגית לרנאו
בענישת עבריינים נדרשת יד חכמה ולא יד קשה: ראיון עם פרופ' חגית לרנאו נעמי לבנקרון את חגית לרנאו פגשתי לראשונה בתקופת ההתמחות שלי, אצל השופטת נירה לידסקי (1999). אולם בית המשפט הוא זירת תיאטרון מרתקת, ותמיד הרגשתי ברת מזל שזכיתי לשבת בה ולצפות בהצגות הטובות בעיר; סתם כך, חינם אין כסף, ועוד לקרוא לזה "עבודה" […]
לא ינום ולא ישן שוטר ישראל. אבל למה לא, בעצם?
נעמי לבנקרון "לא ינום ולא יישן שוטר ישראל". אבל למה לא, בעצם? השיר הקנוני "בלדה לשוטר" עוסק בשוטר המסייר ברחובותיה המנומנמים של העיר באישון ליל, ועורך חשבון נפש של חייו האישיים והמקצועיים. עם זריחת החמה העיר מתעוררת ליום חדש, והשוטר, לכאורה, אמור לצנוח על יצועו ולהשלים את שנת הלילה החסרה. אלא שבפועל, אפשרות זו אינה […]
על כלבי משטרה ישראלים וגרמנים: מחזה בארבע מערכות
על כלבי משטרה ישראלים, בריטים וגרמנים: מחזה בארבע מערכות נעמי לבנקרון כלבים שימשו את המשטרה לאורך השנים לצורך איתור סמים, חומרי חבלה, ילדים אבודים ואסירים נמלטים. גם משטרת ישראל, ומשטרת המנדט שקדמה לה, עשו בהם שימוש לא מבוטל, אך ההיסטוריה היהודית טבעה את חותמה העמוק במערכת היחסים בינן לבין כלבים בעלי לב כחול. חותם […]
דרום אדום
כשהיה חייל בן 20, ושירת בלבנון, הוטלה על רוני טובול משימה שרק המציאות הסהרורית הישראלית עשויה הייתה לייצר: המג"ד הודיע לו שלמחרת צפוי להגיע אוטובוס ועליו בני משפחות חיילים שנהרגו בלבנון, וטובול אמור להוציאם לסיור בזירות המוות של יקיריהם. טובול נחרד, אך כוח הסמכות הפיקודי של המג"ד עשה את שלו; למחרת עלה על אוטובוס המשפחות, שם נחרד בפעם השנייה: "לא רק ההורים הגיעו; גם אחים, אחיות, הסבתות היו שם. הכל. כל החבילה. סיוט של החיים".
טוב למות בעד ארצנו? ראיון עם ד"ר ניוה גולן-נדיר
כולנו מצפים משוטרים להקריב את חייהם למען בטחון הציבור. עם זאת, כמעט אף פעם איננו עוצרים כדי לשאול את השאלה המתבקשת: מדוע, בעצם? זאת, עוד בטרם הוזכרו תנאי עבודתם המעליבים, הפגיעה הקשה של שעות העבודה בחיי המשפחה שלהם, ויחס הציבור כלפיהם שאינו אוהד בלשון המעטה. שאלה זו הפכה מסקרנת במיוחד אחרי 7.10, עת שוטרים הסתערו מתוך בתיהם הפרטיים בכפכפים ומכנסיים קצרים, חמושים באקדחים מול מספר עצום של מחבלים חמושים היטב, תוך שהם מותירים את בני משפחתם לבדם בבית. אשתו של מרטין קוזמיצקס סיפרה בראיון שובר לב, כי הוא אפילו לא עצר להפרד ממנה כשיצא בריצה מביתם באותו יום, ולא חזר. "אני פשוט שומעת את הדלת נטרקת כשהוא יוצא. לא נפרד. לא הספקנו להפרד".
עיירה בדרום, יום שלישי בבוקר
עבור מי שגדלו בישראל בשנות השמונים, הייתה אופרת הרוק "מאמי" אירוע מוזיקלי מכונן. את השורות "עיירה בדרום// יום שלישי בערב// פעמיים כי טוב// במתנ"ס מתחתנים" זמזמנו כולנו באופן לא מודע כמעט. אך בניגוד למקום המרכזי שתפסה מאמי בחיינו, הדרום עצמו היה רחוק מהם: אזור נידח בו עברנו בטיולים של התנועה או בשירות הצבאי, אך לא באמת הכרנו.
כשאתה חיוור מצער, מתחפר בשתיקתך: בלדה לאשת השוטר
היא קטנת קומה, מאופקת, קולה חרישי. קל להחמיץ אותה בכיתה הגדולה והרועשת הזו, שרק הופכת להיות רועשת אף יותר לקראת סוף הקורס. אס"ק, אותו ביטוי שלמדתי מהשוטרים שלימדתי לאורך השנים (אווירת סוף קורס) מעולם לא היה נכון יותר באקדמיה בסמסטר זה, שאין דרך להתחיל ולתאר את קורותיו. כמו בשדה הקרב, כך גם באקדמיה, הישן והמוכר […]
היום בו המוזיקה מתה, היה היום בו אנשים הפסיקו למות בכנרת
חרף יופייה, הכנרת היא טורפת אכזרית של קורבנות אדם, ומאות רבות טבעו במימיה לאורך ההיסטוריה המתועדת שלה. הסיבות להפיכתו של מקום יפהפה זה למלכודת מוות ברורות למדי: הרוחות הסוערות, בעיקר בשעות אחר הצהריים; גברים צעירים ובני נוער הפוקדים אותה, שחלקם אינם יודעים לשחות, חלקם מבוסמים קמעא, וחלקם מתאפיינים בשני אלה גם יחד; ושלל המתנפחים עליהם […]