תפריט
נעמי לבנקרון
כלבים שימשו את המשטרה לאורך השנים לצורך איתור סמים, חומרי חבלה, ילדים אבודים ואסירים נמלטים. גם משטרת ישראל, ומשטרת המנדט שקדמה לה, עשו בהם שימוש לא מבוטל, אך ההיסטוריה היהודית טבעה את חותמה העמוק במערכת היחסים בינן לבין כלבים בעלי לב כחול. חותם זה ניתן לחלק לארבע מערכות כרונולוגיות סדורות היטב, הסוקרות כיצד ההיסטוריה של ההולך על ארבע השתלבה לאורך הדורות בהיסטוריה היהודית, הציונית והישראלית.
המערכה הראשונה של הכלב בשרות המשטרה הייתה אפלה, במידה רבה. היא התרחשה במחצית הראשונה של המאה העשרים, עת דמותם נצרבה בה בנסיבות עגומות במיוחד: כלבים ליוו את השומרים הגרמנים במחנות הריכוז וההשמדה, ואת השוטרים הבריטיים בחיפושיהם אחר כלי הנשק של המחתרות בארץ ישראל המנדטורית. שני אלה תרמו לכך שלהיסטוריה היהודית היה חשבון לא סגור עימם, שנותר פתוח עוד שנים ארוכות. הד לפעילות הכלב המשטרתי בשורות האימפריה הבריטית והקולוניות ניתן למצוא באחד משיריו היפים של אלתרמן (הטור השביעי, 30.8.1946), העוסק בשימוש הבריטי בכלבים שהוכשרו בגרמניה כנגד הישוב היהודי. הכלב הבריטי גויס כמובן בידי אלתרמן לטובת האתוס הציוני, והמשורר שם בפיו מילים נוקבות המופנות כנגד נוהגו, מייג'ר סמית, וכנגד האימפריה הנוהגת בסמית עצמו:
סרג'נט סמית, התזכור
לכתך אחרי,
בדרכי מלחמה
מקלה עד הריין?
התזכור איך זחלתי, חרוך דינמיט,
נאמן ואמיץ עד הסוף, סרג'נט סמית?
אך היום – זאת אגיד אם אפילו תמית!
עולה ריח אחר באפי, סרג'נט סמית.
כי מריח אני קיסרות במורד,
ומריח אני עם אנגלי שבגד,
ומריח אני ממשלה קטנונית,
הצוחקת גם לי גם לך, סרג'נט סמית
ומריח אני – מה אוכל לעשות?
את הסוף הנורא של הדרך הזאת.
האימפריה גולשת משלב אל שלב.
לא לשווא בביתה מיילל כה הכלב.
המערכה השנייה החלה עם הקמת המדינה, עת התחוור כי מסעם המפרך של היהודים משואה לתקומה הצריך גם את שיקום דמותו של הכלב המשטרתי בעיניהם. לפיכך, נזהרה המשטרה משימוש בהם בציבור, אך גם הקפידה להבליט בהודעות הדוברות את השימוש בהם בפעולות חקירה, תוך טיפוח עד לממדים של פולחן אישיות ממש את דמותו של הכלב "דגון", ואת פעילותו בשירות החוק. התקשורת עקבה אחר עלילותיו בנשימה דרוכה, ועדכנה את הציבור אודותיהן. מאוחר יותר, בסוף שנות השישים, הופיעה באופן מתבקש כמעט גם עזית הכלבה הצנחנית בסיפורי הילדים, והפכה עד מהרה גם לכוכבת קולנוע; ולהשלמת התמונה הפציע בחיינו בראשית שנות השמונים "דובי דוברמן", שכיכב בסדרת טלוויזיה בה סייע לילדים ללמוד את חוקי התנועה.
המערכה השלישית משקפת את הצלחת המאמצים שנעשו לחבב את פעילות הכלב הביטחוניסט על הציבור, ומעתה גויסו כלבים למגוון פעולות בשורות הצבא והמשטרה, ועשו שם חיל. צה"ל הקים את יחידת עוקץ, יחידת כלבנים שפעלו בשדה הקרב ובזירות נוספות, וגם בשורות המשטרה נודע לכלבים משקל גובר והולך. בהודעות דוברות המשטרה צוינו לעתים הכלבים בשמם הפרטי, וכך למשל למד הציבור לדעת כי הודות לכלבה 'לולה' אותרו אמצעי לחימה באיבטין בספטמבר 2023, וכי הכלבה 'פטרה' איתרה אותם בירושלים בינואר 2024.
משטרת ישראל המשיכה במנהגה של משטרת המנדט, והביאה לקבורה כלבים שנהרגו בפעילות מבצעית בבית קברות ייעודי עבורם. במאי 2023 נהרג הכלב ג'אנגו בפעילות מבצעית של הימ"מ, והלוחמים ערכו לו לוויה וקברו אותו בבית קברות לכלבים של היחידה. בשבעה באוקטובר ירו מחבלים שנכנסו לקיבוץ סופה בכלבת המשטרה 'בוניטה' שיצאה לגמלאות, ואומצה בידי משפחת שוטר שחי בקיבוץ. לאחר שירו בה, פסחו המחבלים על הבית ממנו יצאה, וכך נצלו חיי המשפחה. במכללה הלאומית לשוטרים נחנך לוח זיכרון לזכרה של 'בוניטה', בו מאוירת דמותה, בתוספת זוג כנפיים, ולצידה הכתובת "אהבת שותפים ההולכים על ארבע לא תלויה בדבר, אהבה שתישאר לעולם".
אך בדיוק כשנדמה היה שהמסע לאימוץ הכלב הציוני אל כוחות הבטחון הוכתר בהצלחה, החלה המערכה הרביעית במחזה, והאחרונה לעת עתה, שטרם ברור כיצד תסתיים. במרכזה של מערכה זו ניצבת, כמתבקש מרוח התקופה, הטכנולוגיה, שנפחה חיים בדמותו של Digidog, הכלב הדיגיטלי הראשון. זהו כלב רובוטי ששוקל כשבעים ק"ג, המסוגל ללכת כשלושה מייל לשעה, והסוללה שלו פועלת כתשעים דקות, במהלכן ניתן להפעילו מרחוק ולהשתמש בו לצורך צילום והקלטה של המתרחש סביבו. המעוניינים בו יכולים לרכוש אותו במחיר סמלי של 74,000$ האחד, אך המחיר עשוי להאמיר ככל שמתרבות הפעולות שהוא מסוגל לבצע.
דיגידוג מוקף עדת מעריצים מן האקדמיה. צילום: הדס צורעבור המשטרה, יש לו יתרונות רבים, למרות העדרו של חוש הריח: הוא יכול לחלק פליירים להומלסים, להכנס למקומות בהם מצויים בני ערובה, וגם לפעול באופן חלקי כשוטר סיור הודות למיקרופונים ולמצלמות המותקנים עליו. בשנת 2016 השתמשה בו משטרת דאלאס כדי להרוג חשוד ברצח שהיה חמוש, בעוד משטרת קליפורניה השתמשה בו להצלת חיים דווקא, ושלחה אותו בשנת 2015 לאדם שאחז בסכין ואיים לקפוץ מגשר בסן חוזה, לא לפני שחימשה את הכלב הדיגיטלי בטלפון סלולרי ופיצה, וכך, הצליחו השוטרים למנוע את התאבדותו.
בפברואר 2021 החליטה עיריית ניו יורק לנסות לאמצו, בין היתר על מנת לספק למשטרה כלי חשוב לשימוש במצבים מסכני חיים, ובעיקר לצורך כניסה לזירות בהן מוחזקים בני ערובה. עם זאת, היא נאלצה להתמודד עד מהרה עם גלי הבהלה והביקורת העזה שעורר הצעצוע החדש בציבור: מתנגדיו כינוהו "מופע אימה של דיסטופיה על ארבע", או חיקוי עלוב של "רובוקופ", וטענו כי הוא עלול להפוך לכלי מעקב של המשטרה, ולפגוע בפרטיותם של התושבים, בעוד תומכיו הרימו גבה, והצביעו על העובדה הפשוטה כי כמות הרעש והאור הנלווים לפעילותו ימנעו ממנו להתחקות בחשאי אחר כל יעד שהוא.
לכאורה, הייתה ידם של המבקרים על העליונה: ארגונים שפעלו לפיקוח ציבורי על טכנולוגיית מעקב, ותנועת Black Lives Matter שדרשה השקעת משאבים ברווחה, בבריאות ובחינוך ולא במשטרה, אילצו את העירייה לסגת מהחלטתה, וכך סולק Digidog בבושת פנים מרחובותיה של ניו יורק. עם זאת, בפוליטיקה, כידוע, הכל הפיך, ובאפריל 2023 כבר שלט בניו יורק ראש עיר אחר, שהחליט כי יתרונותיו של Digidog עולים על חסרונותיו, וכי תפקידו של ראש העיר להחליט מה טוב עבור האזרחים, ולא לתת לחרדותיהם להכריע את מדיניותו. כך, חזר הכלב הדיגיטלי הנמרץ לשורות המשטרה.
עבורנו נקרתה ההזדמנות הנדירה לפגוש חיית מחמד קסומה זו בעת סיור שערכנו במעבדה לחדשנות של משטרת צפון וסטפליה בגרמניה, במסגרת סדנת מחקר על שיטור העיר בעידן הדיגיטלי. למרות שמפגש בין חוקרת ישראלית לבין כלב הפועל בשירות המשטרה הגרמנית אינו יכול להיות חף מצללי העבר, Digidog היה בהחלט שובר הקרח האולטימטיבי: צייתן להפליא, פתח דלתות באדיבות, פסע ביננו בעליזות (גם אם עליזות מכנית קמעא) והרים בקבוק שנזרק לעברו ממש כמו בן דמותו העשוי בשר ודם.
למען האמת, חרף החששות הברורים מפניו, וחרף ההבנה כי ידו של האדם האוחז בו היא שתקבע את התנהלותו ולא כף רגלו הדיגיטלית דווקא, עדיין היה הכלב-רובוט הזה שובה לב באופן מוזר. הוא עורר בנו בעיקר דחף להושיט יד וללטפו כשהוא חולף לידנו במסדרון, או להחמיא לו שהוא "כלב טוב" ולטפוח על ראשו כשהוא מבצע מטלה כזו או אחרת, גם אם ברור שאינו מסוגל לשמוע או להבין. חוקרים מלומדים מבוגרים למדי התחרו על הזכות לאחוז בלוח הבקרה ששולט בו, ולהפעילו להנאתם. אחד מהם אף הגדיר זאת כחוויה תרפויטית, שכן זו הפעם הראשונה בה יש לו כלב שמקשיב להנחיותיו, אינו מטיל את מימיו בכל מקום או תובע אוכל, ולכל היותר מבקש כי יטעינו את הבטרייה שלו.
לקראת סיום הביקור, נשאל המדריך בנוגע לאפשרות השימוש בכלב הדיגיטלי בשיטור הפגנות. הדיון שהתעורר בנושא בין החוקרים, שיקף את היחס התרבותי השונה בכל מדינה כלפי המשטרה, המשליך על היחס כלפי הכלב עצמו: "אצלנו הציבור לא יסכים לשימוש בו" אמר הגרמני; "אצלנו הממשלה תשתמש בו לרעה" ציינה ההודית בצער; "אצלנו המפגינים בהחלט עשויים לפגוע בו" אמר האמריקאי; "ואצלנו המפגינים ינסו לרכב על גבו" ציינה הישראלית ביובש.
הדעות המופיעות כאן מייצגות את דעת הכותבות בלבד ואינן מייצגות את עמדת המוסדות בהם הן עובדות
© כל הזכויות שמורות לד"ר נעמי לבנקרון ולד"ר יעל ליטמנוביץ
עיצוב ובנייה: סטודיו גילי רותם