משפט המחץ של קרל מארקס, לפיו ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים, פעם כטרגדיה ופעם כפארסה, זכה לגרסה מקומית של יגאל אלון, לפיה "עם שאינו יודע את עברו ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". (ונשחיל כאן הערה מקומית: אל נוכח חיבתו הבלתי מוסתרת של עם הספר להיסטוריה שלו, מציב מיעוט המחקר על ההיסטוריה של משטרת ישראל, שהתפתח אף הוא רק לאחרונה, ביוזמת בית מורשת משטרת ישראל, סימני שאלה מרתקים כשלעצמם: האם דלותו משקפת את מעמד המשטרה בחברה הישראלית? את תחומי העניין של האקדמיה? או את שניהם גם יחד? צפו פוסט בנושא זה בקרוב).
פרפרזה נוספת על החשיבות של הכרת ההיסטוריה תורם לעולם אחד מענקי השיטור האמריקאים ביל בראטן (Bill Bratton) בפרק #37 של הפודקאסט Reducing Crime: "מי שלא מכיר את ההיסטוריה שלו נאלץ לחזור עליה, ומי שמכיר את המשטרה יודע שאנחנו לא מכירים את ההיסטוריה שלנו". הוא חולק את השנינות הזאת כחלק מראיון שבו הוא מתאר עשרות שנות קריירה בארגוני משטרה מרכזיים בארה"ב. כמו פרקים אחרים גם הפרק זה מלא באנקדוטות, אמירות אישיות ותובנות מרתקות ומעוררות מחשבה. והאמת – איך לא חשבו על זה קודם? פודקאסט שהוא כל כולו ההיסטוריה, ההווה והעתיד של המשטרה.
את הפודקאסט יצר ומנחה מזה מספר שנים הקרימינולוג ג'רי רטקליף (Jerry Ratcliffe), שהוא גם סטאנדאפיסט לעת מצוא. הוא מנצל את טיסותיו הרבות לכנסים לצורך מגוון ראיונות בכל מקום עם קציני משטרה וקרימינולוגים שהשאירו חותם על מדעי השיטור ועל ארגוני משטרה: אנשים אשר פרצו, או עודם פורצים כיום, נתיבים חדשים ומעוררי השראה במאבק בפשיעה. מדובר במשאב יוצא דופן עבור כל מי שליבם פועם כחול כמו שלנו. זוהי היסטוריה חיה ונושמת בעיקר של ארה"ב ואנגליה אבל לא רק. רטקליף עוסק במגוון נושאים כמו התמודדות עם פשיעה אלימה, יחסי משטרה ומיעוטים, גיוס שוטרים בעידן הקורונה, הפעלת שוטרים סמויים, שיטור טרור, התמודדות יעילה עם ציד לא חוקי של חיות נכחדות, גישות מבוססות ראיות בהתמודדות עם סחר בבני אדם ועוד.
מעבר לכותרות, מוקד העניין בבלוג הוא האזנה לאנשי ונשות משטרה המדברים על הקריירה שלהם ועל חייהם. יש בו תובנות שנקנו בדם על הצלחות וכישלונות, הסברים אודות שיטות עבודה, דיונים על תיאוריות, רפורמות ושינויים שעברו על עולם השיטור, והכל בפורמט נוח לעיכול – תרתי משמע: גם בשל השפה היומיומית בה נערכים הדיונים בינו לבין בני שיחו, וגם מכיוון שרוב הראיונות מתקיימים במהלך ארוחות צהריים – נראה לי שהדיל הוא שהוא קונה להם לאנץ ובירה באיזה מסעדה שווה והם מדברים איתו חופשי).
את מי ניתן לשמוע בפודקאסט הזה, למשל? מהקרימינולוגים – את וסלי סקוגן (שיטור קהילתי בשיקגו) קן פיז (מניעה מצבית באנגליה), לורנס שרמן (שיטור נקודות חמות והאב המייסד של שיטור מבוסס ראיות, המוביל כיום את מחלקת החדשנות במשטרת לונדון) לוריין מזרול (שיטור ע"י צד שלישי, אוסטרליה); מהשוטרים – את צ'רלס רמזי (מפכ"ל שיקגו ופילדלפיה) ביל בראטון (מפכ"ל ניו יורק בתקופת ג'וליאני ו"החלונות השבורים") כרמן בסט (מפכ"לית סיאטל בזמן BLM); ועוד. אך עיקר חינו של הפודקאסט, הרעננות והחידוש שבו נובעים מהתמקדותו בדמויות אנונימיות עבור רובנו, המתמודדות על בסיס יום יומי עם הבעיות הגדולות של עולם המשטרה שמשפיעות על חיי כולנו, ועם המשימה הסיזיפית של הפיכת העולם למקום בטוח וטוב יותר. שיחות מעוררות השראה שיעניקו לחוקרות ולשוטרות חומר רב למחשבה, וילמדו גם אזרחיות נרגנות על קשיים, חסמים ואתגרים בעבודת המשטרה.
ובתוך כך, רטקליף מערער את הנחת היסוד הזהה של האקדמיה ושל המשטרה, כי רק להם שמור המונופול על הידע בתחום. אנשי מגדל השן נוטים להניח כי הידע כולו מצוי בבעלותם, והוא מונחל בין כתלי אוניברסיטאות ומכללות בלבד. ואילו שוטרים מניחים שכל זירת פעילות שלהם (מדינה, עיר, שכונה) היא כל כך ייחודית עד שלא ניתן להפיק ממנה לקחים בנוגע למקומות אחרים, וכי שיטור אפשר ללמוד רק בשטח, לא בכיתה. לכן, הם מקפידים להזכיר לכל שוטר טירון שהצטרף אליהם: "עכשיו תשכח את כל מה שלמדת במכללה לשוטרים, ובוא נלמד אותך איך הדברים עובדים באמת".
בפודקאסט שלו מצליח רטקליף, באופן חתרני כמעט, ומבלי להתכוון, לשמוט את הבסיס תחת שתי הנחות אלה, וללמד אותנו כי כאשר מניחים במרכז את ניסיון החיים של השוטרים, את חוכמת הכפיים והמקצוע שלהם, את מה שג'ימס וויליס הגדיר craft knowledge of policing, כולם יכולים ללמוד ולהרוויח מכך. רטקליף מראה את מלוא עומקן ומורכבותן של סיטואציות בעבודת השיטור, את התפתחות המקצוע והארגון, כיצד תיאוריות ומחקר השפיעו ומשפיעים, ומה הערך הטמון בהם עבור שוטרים.
שתי הערות לסיום עבור המאזינים הישראלים: ראשית, רטקליף ומרואייניו דוברים אנגלית, שפה שנשתכחה מלשונם של רבים מאז נטשה אותנו משטרת המנדט לאנחות. בכל זאת שווה להתאמץ, וכדאי לשים לב לתמלול באתר, המסייע לעתים למעקב אחר שטף האנגלית בזמן ההאזנה. שנית, יש לא מעט פקקים בישראל. אז עדיף כבר לנצל את הזמן למשהו חיובי. אני כמעט בטוחה שגם אם לא תפסיקו לקלל את הפקק תפסיקו לקלל את שוטרי התנועה (אודותיהם נרחיב באחד הפוסטים הבאים). ועוד דבר אחרון – לא לנסות לקרוא את התמלול בזמן בנהיגה, כי אז תקבלו קנס.