נעמי לבנקרון
השבעה באפריל 2025 היה יום רועש במיוחד. גם בתוך הקקופוניה הכללית המאפיינת את ימינו, בלטו במהלכו שלושה אירועים רועשים שנועדו להשתיק: פעילי ימין פרצו לדיון על פיטוריו של ראש השב"כ בבית המשפט העליון, כדי להביע את התנגדותם; תלמידי תיכון מחוננים קיבלו את פני שר החינוך בקריאות בוז מתמשכות בכנס בבנייני האומה; וכנס שנועד להתקיים באוניברסיטה במערב אירופה, להשקת ספר חדש של קולגה יקרה, שוסע אף הוא במחאה של אקטיביסטים שביקשו לבטא את התנגדותם למדיניותה של ישראל.
לכן, דווקא בתוך מערבולת הרעש, המקום השקט ביותר, והמרתק ביותר, בו ניתן היה להיות באותו יום לטעמי, היה כנס שעסק ביחסיה המורכבים של המשטרה עם החברה הישראלית, בבית המורשת של המשטרה בבית שמש. הכנס עסק במשטרת המנדט ומשטרת ישראל, שפעילותן נפרשת על מעט יותר ממאה שנים. זהו פרק זמן המהווה הרף עין היסטורי, אך ההרצאות בכנס קיפלו בתוכן עולם ומלואו על אודות עברו של ארגון חשוב זה, שהינו בעל תפקיד חיוני בכל חברה דמוקרטית. ההרצאות שנכללו בו העניקו כלים חשובים, אנליטיים וביקורתיים, גם להתבוננות באירועי ההווה.
אחד מרגעי השיא הטרגיים-קומיים של הכנס, היה ציטוטו של שיר עממי, שנכתב בידי שוטרים בריטים בסוף תקופת המנדט, ותורגם להפליא בידי רפ"ק ד"ר אורי קוסובסקי, ראש חוליית היסטוריה במשטרה. שיר זה מהווה קפסולת זמן יפהפייה, ושורותיו הקצרות לוכדות ומתעדות מגוון היבטים מורכבים של חברה, תרבות ומשפט. שורות, המבהירות בין היתר את עוצמת האתגרים שנשקפו לשוטרים היהודים במשטרת המנדט, ומעוררות לא מעט הרהורים נוגים על מידת הצלחתם של אותם שוטרים בריטים אנונימיים לתאר את ההווה של מדינת ישראל:
שיר לשוטר (בריטי) בפלשתינה
כתיבה: שוטרים בריטים אנונימיים
תרגום: אורי קוסובסקי
שוטר שכב לו גווע
ובעודו על ערש דווי
כשהעצב בחבריו נוגע
ביקש הוא "שמעו מילותיי".
על ידי יהודון נפגעתי
עוד מעט ייתמו חיי
אך בטרם את נשמתי מסרתי
הסכיתו ושמעו עצותיי.
את בניין הסוכנות השמידו
כל יהודי שלחו אל מותו
והאחד לשני הם יגידו
שהוא מתחרט על יום לידתו
אורי קוסובסקי: ד"ר, רפ"ק ומתרגם בחסד.
צילום: הודיה גולדשטיין, בית מורשת משטרת ישראל
על פנסים תלו את הרבנים
ואת הרצוג על תורן נישא
ואחרי שתליתם את אחרון היהודונים
הטמינו בכותל פצצה
וכשיתקע גבריאל בשופר אדירים
וייתמו ימי הקרב
תיחשבו כולכם לגדולי הגיבורים
באחרון מסעי הצלב
כל אחד מכם לגן עדן יגיע
ואני אהיה שם גם כן
ונשיק כוסיות ונריע
ליהודון שבגהינום מתפחם
שכן הם את יעדם השיגו
לא ינדדו עוד בין העמים
אל ציון הנכספת הגיעו
עם גהינום, כבית לאומי.
הנושאים שנדונו בכנס שולבו בארבעה פאנלים מרכזיים: הפאנל הראשון, בהנחייתה של ד"ר חגית קריק, עסק בהדרכת שוטרים בתקופות השונות. להכשרתם נודעת חשיבות רבה בהתאמת התנהגותם לנורמות הדמוקרטיות, אך גם לריסון ניצול לרעה של כוחותיהם. לפיכך, תהליכי למידה מיועדים ליצור שינוי שיטתי ומתמשך בהתנהגות וביכולת, תוך קליטת מידע, עיבודו ומאוחר יותר גם יישומו בפועל.
הפאנל סקר שלושה היבטים שונים בתכלית – לכאורה – של תהליכי הכשרה אלה: האחד, זה המנדטורי, באמצעות התבוננות במחברת סיכומים של שוטר יהודי שסיכם את קורס ההכשרה שלו בשנת 1927, הפותחת צוהר אל התרבות, החברה, הפוליטיקה ואל מערכת אכיפת החוק בארץ ישראל (ד"ר נעמי לבנקרון); השני, הכשרת שוטרים ישראלים בשנותיה הראשונות של המדינה, שהצריכה התמודדות עם מגוון אתגרים האופייניים לתקופת בינוי אומה (ד"ר סנ"צ שלומי שטרית); והשלישי, תהליכי הכשרתם של שוטרי מג"ב שהחלו בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, והתמקדו בניסיון להנחיל לשוטרי מג"ב בתהליכי הכשרתם את ערכי ההוגנות , כך שישפיע על הדרך בה יפעלו בשיטור הפגנות (ד"ר יעל ליטמנוביץ). כפי שהמחיש הפאנל, חרף העובדה שההרצאות מייצגות קצוות שונים למדי של תהליכי הכשרת שוטרים, הרי שלא פעם רב הדומה על השונה בתהליכים אלה, גם אם התבצעו בתקופות שונות, במשטר שונה ובמטרה שונה בתכלית.
הפאנל השני, בהנחייתה של ד"ר יעל ליטמנוביץ, עסק במשטרה ושיטור בתקופת המנדט, שייחודיותה נעוצה בתרומתה לעיצוב ההקשר הפוליטי והחברתי להקמת משטרת ישראל. תוך שילוב מחקר היסטורי וניתוח תהליכים חברתיים ומדיניים לצד סיפורים אישיים, הציג הפאנל את האתגרים המורכבים עימם נדרשו היישוב היהודי ומשטרת המנדט להתמודד במהלך התקופה. הדוברים בו הציגו את דמותו של חיים אלפרין, מייסד המשטרה העירונית בתל אביב בשנות העשרים (ד"ר אילן שחורי); פרשת הרצח של שומרת גן הקבר בירושלים, ג'סי קתרין לומקס, ביוני 1921 (אביתר נבו); ובסיבות לכישלונם של גופי בטחון בריטיים לחדור אל ארגוני המחתרת העבריים שפעלו בסוף תקופת המנדט. מהרצאה זו נלקח השיר שצוטט לעיל (ד"ר רפ"ק אורי קוסובסקי).
הפאנל השלישי, בהנחיית ד"ר רבקה ברוט, עסק בהתמודדות משטרת ישראל עם שסעים חברתיים ופוליטיים בשנות החמישים. העשור הראשון לקיומה של המדינה התאפיין במגוון אתגרים ובעיות, לרבות קליטת עליה המונית, חתירה לייצוב מעמדה של ישראל בזירה הבין-לאומית והנחלת שלטון החוק. למשטרה נודע תפקיד לא מבוטל בכל אלה, בדמות אכיפת משטר הצנע, סיוע בקליטת העלייה, הפצת מידע על החוק ועוד. הפאנל התמקד באחד האתגרים המרכזיים עימם נדרשה המשטרה להתמודד באותה תקופה, אך נדרשת גם היום – השסעים החברתיים המרובים שהתקיימו בה, לרבות האתניים, הפוליטיים, הדתיים ואחרים. ההרצאה הראשונה, של גיל שי, הציגה את הרכיבים שעיצבו את תרבותה הארגונית של המשטרה בעשור זה, אשר השפיעה רבות על הדרך בה התמודדה עם שסעים אלה; ההרצאה השנייה, של ד"ר איציק פס, עסקה בדרך בה התמודדה המשטרה, ובעיקר השר שעמד בראשה, בכור שטרית, עם הצורך ליישם ערכים דמוקרטיים בפרשת מעצרם של חברי מחתרת "מלכות ישראל", תוך איזון בין בטחון הציבור לבין זכויות האזרח; וההרצאה השלישית, של דותן ברום, דוקטורנט מאונ' ת"א, התמקדה במאבק הקהילה הגאה על זכויותיה כנגד המשטרה, ובהשפעתו על קידום הפוליטיקה הגאה במרחבים נוספים בחברה הישראלית.
הפאנל הרביעי והאחרון, בהנחייתו של ד"ר סנ"צ שלומי שטרית, עסק בהשפעות מלחמת העולם השניה על משטרת ישראל, וזהו גם הנושא בו יעסוק גיליונו הבא של כתב העת משטרה והיסטוריה. ניתן עדיין להגיש מאמרים לגיליון זה עד ראשית חודש מאי.
חרף העובדה שמלחמת העולם השנייה הסתיימה עוד בטרם הוקמה מדינת ישראל, השפעתה על עבודתה של משטרת ישראל ניכרה במגוון תחומים. כבר במחנות העקורים, התמודדו גופי הניהול היהודיים עם הצורך להטמיע בקרב הניצולים את חשיבות שלטון החוק והציות למשטרה, גוף שהיה מזוהה בקרבם עם אפליה, רדיפות וגרוש. עם הקמת המדינה, נדרשה גם משטרת ישראל להתמודד עם אתגרים דומים, ולאזן בין ההגנה על הסדר הציבורי לבין טראומות הנעוצות בזיכרון הקולקטיבי: גם פעולות השיטור הפשוטות ביותר הצריכו הפגנת זהירות ביחס לצלקות מלחמת העולם השנייה, שנחרטו לא רק בגופם של הניצולים כי אם בתודעת החברה הישראלית כולה. בין היתר, נדרשה המשטרה לחקור חשודים לפי החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, ולהגן על הדמוקרטיה כשהמונים ניסו להסתער על הכנסת ולהשפיע על החלטתה בנוגע ליחסי ישראל-גרמניה.
ההרצאה הראשונה, של ד"ר רבקה ברוט, עסקה בארגוני המשטרה היהודית שהוקמו במחנות העקורים לאחר מלחמת העולם השניה, ופעלו שם עד לפירוקם של המחנות בשנת 1950. ההרצאה השניה, של ד"ר רפ"ק יוסי המי, הציגה את תפקידה של משטרת ישראל בהפגנות המחאה כנגד מינוי שגריר גרמניה הראשון בישראל בשנת 1965; וההרצאה השלישית, שחתמה את הכנס, של יואל שדה, עסקה ביחידה לחקירת פשעי הנאצים (חפ"ן) ותרומתה למשפטיהם של פושעי מלחמה בגרמניה המערבית (1968-1960).
ואולי, ראוי לחתום פוסט זה בשני משפטים שנזכרו בדברי הפתיחה של המארחים: של סנ"צ שלומי שטרית, מפקד בית המורשת, שטען בהשראת משפט המיוחס לטרומן, בצדק אם לאו, כי הדבר היחיד שחדש בעולם, זו ההיסטוריה שאינך מכיר; ושל ניצב הדס שפירא-מדמוני, שהמשילה את המשטרה לבצל: צריך לקלף לא מעט שכבות כדי להכירה באמת, ובדרך – זולגות לא מעט דמעות.
לדף ההרצאות של הכנס ביוטיוב
הדעות המופיעות כאן מייצגות את דעת הכותבות בלבד ואינן מייצגות את עמדת המוסדות בהם הן עובדות
© כל הזכויות שמורות לד"ר נעמי לבנקרון ולד"ר יעל ליטמנוביץ
עיצוב ובנייה: סטודיו גילי רותם