חייהם ומותם של שוטרי תנועה: הרהורים בעקבות מותו ולזכרו של אדיר קדוש

נעמי לבנקרון

הדיון הציבורי בעניינו של השוטר אדיר קדוש ז"ל שנפל בעת מילוי תפקידו במהלך אירוע טרור, התמקד בשתי צלעות בלבד: האחת, המרכזית, בה התמקד הסיקור התקשורתי הנרחב של הפרשה כולה, הייתה הטרור; והצלע השנייה, שזכתה למקום משני יותר, הייתה נישואיו הצפויים בחודש הקרוב לבן זוגו, עובדה שהובלטה קרוב לוודאי במיוחד על רקע אמירות הומופוביות שיוחסו למפכ"ל בשבועות האחרונים. אך הצלע השלישית, המרכזית, בחייו של אדיר קדוש – עבודתו במשטרת התנועה, נעלמה באופן מוחלט מן הסיקור התקשורתי אודותיו.

אחד מנזקיו המשניים של הטרור הוא הטלת זרקור עצום על רגע המוות, תוך מחיקת חיי האדם עד לאותה נקודה על ציר הזמן. אך כמובן שזוהי הפרדה מלאכותית בלבד, אותה אסור לאפשר. זאת, במיוחד במקרה בו מדובר בשוטרים, שם נסיבות חייהם, ובעיקר עבודתם, שזורים במותם ולעתים בעלי השלכות ישירות על אירוע המוות. לפיכך, שתי התחנות בהן התמקד הסיקור התקשורתי על אדיר קדוש – רגע סיומם, והחתונה שנמנעה – רחוקות מלמצות את הסיפור כולו. פוסט זה מבקש להחזיר אל מרכז הדיון את עבודתו של קדוש דווקא, שהייתה בעלת משקל מרכזי בחייו; ובתוך כך, להצביע על הסיכון החמור הטמון בה לשוטרי תנועה, שהטרור אינו המרכזי מביניהם, אלא הנדיר והחריג, ולטעון, כי אסור להמשיך ולהפקיר את שוטרי התנועה.

***

מאות אנשים נהרגים מדי שנה בישראל בתאונות דרכים. כמעט בכל שנה עד אוקטובר 2023, מספרם יעלה על זה של ההרוגים בתחום הבטחון והפלילים גם יחד. דוח מיוחד שפרסם מבקר המדינה במאי השנה נשמע כמעט כמו כתב אישום כנגד המצב בתחום זה, בו מצוין בין היתר כי תאונות דרכים הן אחד מגורמי המוות המרכזיים בישראל, וכי מאז קום המדינה נהרגו בהן קרוב ל-33,000 איש;   העדר תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח ומתוקצבת; כשלון בהשגת יעדים להפחתת היקפי התאונות וההרוגים בתוכניות קודמות בתחום; התפרסות הטיפול בבעיה בין מספר גופים ורשויות; גידול של 16% במספר ההרוגים בתאונות בישראל בשנים האחרונות בהשוואה לצמצום מספרם בכ-22% במדינות האיחוד האירופי; ומבין 27 מדינות האיחוד האירופי, מציין אנגלמן, מצויה ישראל במקום ה-26 המטריד למדי.  

שלוש בעיות בתרבות, בחברה ובפוליטיקה הישראלית תורמים לבעיה זו: תרבות נהיגה פרועה בה כל דאלים גבר; תפיסה גלותית לפיה שוטר התנועה הוא הבעיה, ולא חלק מן הפתרון; ותשתיות שהגיעה העת לחדול להאשים בהן את הבריטים ולהתחיל לתהות על קנקנה של מעצמת ההייטק הישראלית.

המחקר האקדמי הקיים בנושא תאונות דרכים בישראל מתמקד בדרישות ממשטרת התנועה, אך טרם הוקצה בו מקום לשוטרי התנועה עצמם. חרף זאת, חשוב וצריך להכיר את המחקרים הנרחבים הקיימים בעולם על אודות שוטרי תנועה, על מנת להבין את מלוא האתגרים והמורכבויות הניצבים בפניהם, וכאן אביא רק תמצית מהם. גם הסטודנטים שלי מבין השוטרים שאינם מחבבים חפירות אקדמיות, יאלצו להודות שזהו חומר שכל שוטר תנועה ישראלי יכול וצריך לדעת.

המחקר הקיים על שוטרי תנועה נחלק לשלוש קטגוריות עיקריות: הסיכונים הפיזיים הישירים הנובעים מסביבת העבודה (עמידה בשמש, חשיפה לחומרים רעילים ורעש), הסיכונים שיוצרים הנהגים (אלימות מילולית, פיזית, דריסה), והסיכונים הנפשיים. ונפתח בסיכונים הנובעים מסביבת העבודה תחילה. שוטרי תנועה עובדים בסביבה חמה ומזוהמת, הן בשל התחממות כדור הארץ, המשפיעה עליהם יותר מאשר על מי שעובדים בצינת המזגן, והן בשל החום הנפלט ממנועי הרכבים, מן האספלט, ומחיכוך הצמיגים בכביש. לפיכך הם סובלים מהזעה כבדה, התייבשויות, וממחלות נלוות. כך למשל בהודו, מדינה שישראל מחבבת בהחלט אך מעדיפה שלא להידמות אליה, פורסם כבר בשנת 2018 מחקר המצביע על סכנות ההתחממות הגלובלית למצבם הגופני של שוטרי התנועה, והצעות ראשוניות לאסטרטגיות פעולה. אינני מכירה מחקר מקביל בישראל.

אך החום איננו גורם הסיכון הסביבתי היחיד: בבדיקה שנערכה על שוטרי תנועה ברומא ביחס לחשיפה לחומרים מזיקים, נמצאו אצלהם באופן עקבי ממצאים חמורים יותר בהשוואה לאחרים, ובמחקר על משטרת התנועה של קטמנדו נמצאו ממצאים מדאיגים ביחס לסכנה לפגיעה בשמיעה בשל חשיפתם המוגברת לרעש, והומלץ לכל הפחות על עריכות בדיקות שמיעה תקופתיות.

בעיה שניה היא יחס הנהגים כלפי שוטרי התנועה, שלא תמיד יעריכו את מה שהם רואים כניסיון לכפיית מרות פסולה על כישורי הנהיגה המשובחים שלהם. עימותים מעין אלה כוללים קללות, אלימות, ובאירועי קיצון – גם דריסה מכוונת. עימותים אלה קיימים בכל תרבות, השאלה היא היקפם ומאפייניהם. אם נסתפק במבחר הדוגמאות הישראלי, מבין מגוון דוגמאות האלימות המילולית אודותיהן שמעתי משוטרים, ראויה לציון מיוחד "ידוענית", שמונולוג הקללות שומט הלסת שהפנתה כלפי שוטר תנועה והעלתה לאינסטגרם הוביל לתביעה שהוגשה לבית משפט, וזיכתה אותו בפיצוי מצידה של 25,000.

אך לא תמיד נעצרים הדברים באלימות מילולית בלבד: ביוני 2022 נדרס מתנדב התנועה עמיחי כרמלי בידי נהג שיכור; ביולי 2023 נדרס רס"ר כפיר מכלוף בתאונת פגע וברח אך נותר בחיים, וברשת קיים סרטון קשה לצפייה של האירוע; בספטמבר 2023 נדרס מתנדב משטרת התנועה בירושלים בידי נהג אותו ניסה לעצור לבדיקת ינשוף.

קטגוריה אחרת בתוך קבוצה זו של מפגשים בין נהגים לשוטרי תנועה היא דריסה לא מכוונת שלהם: בנובמבר 1981 נדרסה למוות שוטרת התנועה מרים סופר נדם בידי נהג אוטובוס שלא נשמע להוראותיה; באפריל 2024 נדרס למוות שוטר התנועה המתנדב רס"ר דניס שבצוב כשאבטח עבודות בכביש 1. וזהו קמצוץ בלבד: הרשימה ארוכה, ומצביעה בבירור שכמו במקרים רבים אחרים, המקרה של אדיר קדוש לוכד את החריג, הנדיר והיוצא מן הכלל, ולא את הבעיה העיקרית המסכנת את עמיתיו לעבודה, הממשיכים בה. 

הבעיה השלישית, ואולי החמורה מכל, היא השלכות העבודה על מצבם הנפשי של שוטרי התנועה. שוטרי תנועה יהיו הראשונים להגיע לזירות של התאונות הקשות ביותר, ולמצוא בהן בני אדם במצבי צבירה בהם אנו רגילים למצוא את הנוטלה על הכריך של ילדינו. במחקר שערכתי לפני מספר שנים על מערך המענה הנפשי של המשטרה, עלה כי גם מערך דל תקציב וכוח אדם זה, שמנה לפני המלחמה 29 איש בלבד, הקדיש 2 תקנים למשטרת התנועה. מחד – הכרה בחשיבות הצורך הקיים בו, ומאידך – טיפה בים המצוקות והצרכים האמיתיים. בפברואר 2014 שם קץ לחייו קצין בכיר במשטרת התנועה, וכתב במכתב שהותיר אחריו כי אינו יכול להתמודד עוד עם המראות הקשים שראה בעבודתו. בראיון לאחר מותו סיפר קצין משטרה אחר כי שקל גם הוא להתאבד על רקע זה, וכי "התמיכה הנפשית שקיבל מהמשטרה הייתה מזערית, וכך גם זו לה זכו שוטרים אחרים. הוא מתאר מצב שבו יש איש בריאות נפש אחד לאלפי שוטרים, במה שגורם לטענתו להידרדרות במצבם הנפשי של שוטרי תנועה רבים".

מטבע הלשון לפיה "כשיש את 'הלמה' ימצא ה'כיצד'", נכונה גם במקרה זה: את העבודה הקשה ביותר ניתן לבצע בתנאי שימצא לצידה תגמול מתאים. מבין שלושת התגמולים המוכרים – כסף, כוח וכבוד, ברור מאליו מדוע שני הראשונים אינם מוכרים לשוטרי התנועה כלל ועיקר, אך העדרו של השלישי, הכבוד, הוא אולי הכואב מכולם עבורם. חשיבותה העצומה של עבודתם עומדת בהיפוך מוחלט לצורה בה היא נתפסת בידי הציבור הישראלי, דבר המשפיע על יחסם גס הרוח והמתנכר של אזרחים כלפיהם במקרה הטוב, האלים במקרה הרע, על בסיס יומיומי.

מספר בעיות נוספות ייחודיות לשוטרי תנועה בישראל, ונובעות בעיקר ממצוקת כוח האדם הקשה ממנה סובלת המשטרה מאז הקמתה במאי 1948: ראשית, מספרם הרב של המתנדבים, שאינו קיים במדינות אחרות, ומטריד כשלעצמו, שכן מתנדב, חרוץ ויעיל ככל שיהיה, לא יוכל לתת את אותו מענה שנותן שוטר מקצועי; שנית, שוטרי תנועה, כמו שוטרים אחרים, נדרשים לא פעם לעבוד בעבודות נוספות, לרוב בתחום האבטחה, כדי להשלים את שכרם, דבר שגורם להם להגיע לעבודתם "הרגילה" עייפים יותר ומרוכזים פחות מהרגיל, עובדה שקשה להפריז בחשיבותה ביחס לתפקידם המצריך יותר מכל ערנות וריכוז. לעתים, לא המצוקה הכלכלית מובילה אותם לעבודות נוספות, כי אם איום מרומז מצד הפיקוד, לפיו "אם לא תיקחו את זה כעבודה נוספת, זה יהיה סתם שעות נוספות בלי שכר, לא חבל?". אמירה, הממחישה את מצוקת השוטרים הישראלים, היחידים במערב שאינם מאוגדים ואינם יכולים להגן על זכויותיהם נוכח התעמרות מעין זו, המאפשרת בין היתר את העסקתם שעות נוספות – ללא שכר נוסף.

בעיה שלישית ואחרונה בהקשר הישראלי היא מצב המלחמה המתמשך, המוביל לסגנון נהיגה פרוע מהרגיל, ולמספר תאונות שרק מתרחב והולך, למרות שהכבישים בחלקים שלמים של המדינה חדלו מלתפקד, ונהגים רבים מצויים בחזית. ועדיין, המשטרה קורסת תחת מטלותיה הרבות ומסיטה עוד ועוד שוטרים מהכבישים למטרות אחרות, כך שניידות רבות אינן מאוישות כלל. לפיכך, בשנה החולפת, מספר הדוחות שחולקו ירד, ומספר ההרוגים עלה, ועד אוקטובר 2024 נהרגו 341 איש בכבישים, בהשוואה ל-283 איש בתקופה המקבילה אשתקד, בחודשים ינואר עד אוקטובר 2023.

בעת הלווייתו של קדוש, אמר המפכ"ל כי כמו רבים מחבריו למשטרה, היה גם קדוש עצמו "מודע לסכנות הכרוכות בתפקידו, אך לא נרתע. הוא עמד איתן מול כל אתגר, בעיניים פקוחות ובאומץ לב. במעשיו, המחיש לכולנו מהו אומץ לב ומהי שליחות אמיתית ומסירות נפש". גם השר לביטחון פנים מיקד את דבריו בנסיבות המוות בלבד: "אתה ידעת אדיר שאתה הולך לעבוד במשטרה ולפעול למען המדינה. לא היססת, לא נרתעת, עמדת אל מול פני הסכנה". אך הן המפכ"ל והן השר כיוונו את דבריהם רק לנסיבות מותו של קדוש באירוע טרור, לא לנסיבות עבודתו במשטרת התנועה, שאם נהיה כנים – מסוכנות הרבה יותר מטרור, ומוסיפות לסכן את חבריו שעודם מצויים בכבישים מדי יום ביומו. וחשוב ללא ספק לומר את שבחו של אדיר קדוש לאחר מותו, אך חשוב לא פחות לספק הגנה ממשית לשוטרי תנועה בחייהם.

לעת עתה, הסתפק המפכ"ל במתן הנחיה ששוטרי תנועה יפעלו בזוגות, נוהל שהיה קיים ממילא בנוגע לעבודת לילה שלהם אך לא תמיד יושם בשל מצוקת כוח אדם. נוהל זה אמור לספק להם הגנה מפני אירועים טרור, מבלי להתייחס כלל לבעיות האחרות והמסוכנות בהרבה הכרוכות בעבודתם. עם זאת, עדיין מוטלת על כתפיו המשימה הרחבה והחשובה בהרבה: שיפור תנאי העסקתם של שוטרי התנועה בכללותם. לפיכך, גם ביחס לארגון שמרני כמו משטרת ישראל, אני מרשה לעצמי לחתום פוסט זה לזכרו של השוטר אדיר קדוש במלים: מי ייתן ויהי זכרו מהפכה בתנאי העסקתם של שוטרי תנועה בישראל.