צילום: דוברות משטרת ישראל
השביל הזה מתחיל כאן: נחמן פרקש בנפתולי מערכת הכליאה הישראלית נעמי לבנקרון מדוע נחמן פרקש דווקא? מבין שלל חלומותיה המנופצים של האוטופיה הציונית, רק אחד מהם התגשם הרבה מעבר למצופה: התשוקה לגנב העברי הראשון. מאז הקמתה, התברכה ישראל במגוון עבריינים, והתקשורת, מצידה, ליבתה את הפחד מפניהם. 'ידיעות אחרונות' הזהיר את
עיניים שלי נעמי לבנקרון בסרט "עיניים שלי" מתבונן ירון שני בדמות השוטר הישראלי בעין נדירה בזירה המקומית: חומלת, עדינה ומכילה. זאת, בניגוד לתפיסה הישראלית המקובלת, המשרטטת את דמותם של שוטרים כאלימים ("אינדל"), מושחתים ("מנאייכ") וטיפשים ("השוטר הטוב", "השוטר אזולאי"). הסרט מתמקד בדמותו של רשי, קצין משטרה המנהל חיים מקצועיים ואישיים
בענישת עבריינים נדרשת יד חכמה ולא יד קשה: ראיון עם פרופ' חגית לרנאו נעמי לבנקרון את חגית לרנאו פגשתי לראשונה בתקופת ההתמחות שלי, אצל השופטת נירה לידסקי (1999). אולם בית המשפט הוא זירת תיאטרון מרתקת, ותמיד הרגשתי ברת מזל שזכיתי לשבת בה ולצפות בהצגות הטובות בעיר; סתם כך, חינם אין
נעמי לבנקרון "לא ינום ולא יישן שוטר ישראל". אבל למה לא, בעצם? השיר הקנוני "בלדה לשוטר" עוסק בשוטר המסייר ברחובותיה המנומנמים של העיר באישון ליל, ועורך חשבון נפש של חייו האישיים והמקצועיים. עם זריחת החמה העיר מתעוררת ליום חדש, והשוטר, לכאורה, אמור לצנוח על יצועו ולהשלים את שנת הלילה החסרה.
ד"ר נעמי לבנקרון
מרצה במחלקה ללימודים רב תחומיים במכללת כנרת, בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית, ובתוכנית האקדמיזציה של משטרת ישראל, במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית.
ד"ר יעל ליטמנוביץ
חוקרת בכירה בתוכנית לביטחון לאומי ודמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה במכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית.
כל שוטר הוא עולם ומלואו. נראיין כמובן רק את מי שפרשו מן המשטרה, את מי שהדוברות אישרה ראיונות עימם, או שוטרים שקיים חומר גלוי על אודותיהם במקורות שונים המאפשר התחקות על עקבותיהם.
הדעות המופיעות כאן מייצגות את דעת הכותבות בלבד ואינן מייצגות את עמדת המוסדות בהם הן עובדות
© כל הזכויות שמורות לד"ר נעמי לבנקרון ולד"ר יעל ליטמנוביץ
עיצוב ובנייה: סטודיו גילי רותם
